אלה הם ימים של שינוי מהותי. בשיח של ההפרדה והפילוג, בדיון הבלתי פוסק במחלישים ומוחלשים, כבר ברור עכשיו שלכולנו אויב אחד: שחורים ולבנים, ערבים ויהודים, ימנים ו"סמולנים", דתיים וחילונים וכו' וכו' עד אינסוף דיכוטומיות.
היום ברור יותר מפעם שהאוייב האמיתי, האימתני והגדול ביותר של כולנו הם פוליטיקאים וגנרלים, מימין ומשמאל, מכל מין, דת וגזע, כולם כמעט. בעלי הון וסוחרי נשק, דיקטטורים ואנשי שררה.
אולי זאת הסיבה שאלה הימים שאתר קדמה שקיים כבר למעלה מעשר שנים, שבאמצעותו פגשתי אנשים וחברות נפש, נסגר בהחלטת עורכיו ועובר למצב של ארכיון באינטרנט. אפשר לעצור רגע ולהתסכל סביב. הרבה הישגים חשובים היו לקדמה ועוד יהיו. בשבילי אתר קדמה הוא רשת חברתית, מאגר מידע בלתי נדלה, מקום שכשרציתי להרגיש "בבית", נכנסתי לבקר בו. כשחשתי צורך להקשיב לקולות או להתבטא בנושא מסויים, מזרחי, אזרחי או חברתי – קדמה היה המקום היחיד שידעתי שתמיד יאפשר לי במה, מקום ודיון ולפעמים גם הרבה יותר מזה. בבידוד שלא פעם חש מי שביקש לייצג את הדיון הלא סקסי על מזרחים ומזרחיות, במקום שמבקש לטשטש את העוולות שהוא עצמו יצר, במדינה הזאת, "שלנו", בתוך כל אלה, היה אתר קדמה לכולנו לבית. מספיקה פעם אחת שנכנסתי לבקר באתר, ממש לא מזמן, ושיר של סמי "מולדת" גרם לי להזדהות לצחוק ולבכות מהתרגשות, כדי להעצים את התחושה שמדובר במשהו שגם אם איני שייכת אליו לגמרי, הוא בהחלט שייך גם לי. דובר את שפתי. שפה היברידית שהתפתחה בקדמה ונולדת כל יום מחדש במחקרים ומאמרים, בסרטים, בשירים ובספרים של כל בנות ובני הבית הזה. משפחה.
היי שלום, קדמה – הבלוק המזרחי: הפנים אל העתיד, הלב בעבר. רק לאחרונה עברת מתיחת פנים וכבר את יורדת למחתרת. הבשלת. והלוואי גם אנחנו, כותבות וכותבים, קוראים ומגיבים לאורך השנים, דוברות ודוברים בשיח שלא תמיד הסכימו להקשיב לו, ולא מעט גילויי אלימות הופגנו כלפיו, להפשיר מקיפאון גם את הלבבות שלנו. לבקש להשתייך ולא להישאר מודרים, להמשיך להפיץ את פאר התרבות ואת ההיסטוריה המושכחת מלב, לכל. נעשה זאת ביחד ממקום של עוצמה וכוח, של סולידריות ואחווה. נעשה זאת עם יכולות כאלה, כמו נס המחאה החברתית המוצתת כעת ואשר נולדה מתוך כאב משותף. נעשה זאת ביחד כמו קבוצה איתנה של אנשים ונשים, כזאת שיכולה להתהוות מאותה רוח יצירה, חיות ואש כמו שבערה בקדמה.
