הקרנת הסרט: "כיכר החלומות"
בהתקרב יום השנה למות אביו חולם נסים מנדבון שעליו לפתוח מחדש את בית הקולנוע השכונתי אותו סגר אביו מוריס לפני 25 שנים. נסים, אחיו ג'ורג' וארון גברדין, מי שהיה המקרין בקולנוע הישן, ניגשים לביצוע המשימה. באותו יום חוזר לשכונה אברם מנדבון, אחיו של מוריס, שנעלם מהשכונה לפני שנים רבות. במהרה מתברר שהעותק היחידי של הסרט ההודי "סנגם" אותו רוצים האחים להקרין נמצא בידיו של דודם, אברם, אשר מסרב למסור אותו לידיהם. ככל שמתקרב מועד האזכרה, ובמקביל מועד ההקרנה, עולים הצדדים על מסלול התנגשות בלתי נמנע שבמהלכו מתברר לאחים הסיפור על עברה של משפחתם. בני תורתי זכה בפרס הבמאי הטוב של האקדמיה הישראלית לקולנוע.

הנה עכשיו החליטו לחלק גלולות "לוגול" לתושבי דימונה וירוחם (מה עם הבדווים?) וגם יבנה. לא, לא מדובר בועד נגד נשק גרעיני בישראל, אלא בהחלטת שר הביטחון על פי המלצת כל הועדות המקצועיות והפרלמנטריות שעוסקות בנושא הנשק הגרעיני בישראל, שכמובן אין לישראל. מה קורה כאן? אני שואל שאלת תם: מדוע לא חילקו את הגלולות האלה לפני שלוש שנים, לפני עשר שנים, לפני שמונה-עשרה שנה? לפני שלושים שנה? התשובה פשוטה: אף אחד לא דיבר. גם כאשר פתח ואנונו את פיו הוא הושתק והעניין הוכחש במשך 18 שנות מאסרו. עכשיו הוא מדבר והעולם מקשיב והמדינה בלחץ. תוסיפו על כך את התביעה של עובדי הכור ומשפחותיהם נגד המדינה על הפגיעה בבריאותם ובחייהם. השופטים כמובן העדיפו את ביטחון המדינה על ביטחון אזרחיה, אבל התביעה הובילה להחלטה ההיסטורית של המדינה לפצות את המשפחות של עובדי הכור אשר חלו ומתו במהלך עבודתם שם (מכל מיני מחלות מסתוריות). כלומר, אין עדיין הצהרה רשמית של ישראל שהיא מייצרת נשק גרעיני ושאזרחיה נפגעים מהדליפה ושהיא מודאגת מאסון עתידי, ואולי אולי היא מבקשת מגופים בינלאומיים לסייע לה במניעת האסון. לא, עוד לא הגיע המשיח הזה, אבל החמור שלו כבר כאן. עכשיו צריכים לקום פוליטיקאים מתוך מפלגות השלטון ולדרוש מהמדינה להפסיק לשחק בחיים של תושביה ולפתוח בתהליך של פיקוח בינלאומי ומניעת האסון. אם לא יקומו מנהיגים כאלה, האזרחים חייבים לקחת מנהיגות ולפעול. להקים ועדה ולדרוש סיוע בינלאומי, לבקש מידע וללמוד מה באמת מתבשל להם מתחת לרגליים, ומה הם יכולים לעשות כדי להגן על ילדיהם. מרגע שיהיו הגלולות המפוקפקות בידיהם זכותם לפעול למניעת האסון כדי שחלילה לא יצטרכו לבלוע את הגלולות שעל השפעות הלוואי שלהן הם לא יודעים דבר. הנה, איך שהם לא מכסים ומסתירים ומכחישים, דולף להם ואנונו מכל החורים, כי האמת הגרעינית סופה תמיד לדלוף. לכן, במחשבה שנייה, למה להמתין לאסון הראשון שיגרום לנהירת פליטים למרכז הארץ? לקום עכשיו, ובמקום לטפס על המצדה (סמל הטמטום היהודי לדורותיו), פשוט להתנחל בפארק הירקון ובשדות שפיים (למשל). כבר עכשיו יש לכם את כל הסיבות הצודקות שבעולם לצאת ממדבר האבטלה והעוני, אין צורך להמתין לסיבה האולטימטיבית.

חובה לקרוא את הדיווח הזה של אילת בנדר. לקרוא ולא להאמין. וזה כמובן היחס שיהודים מקבלים מהמתנחלים, תארו לכם את דו-הקיום שלהם עם הפלסטינים... ואל תקראו להם נאצים, הם לא נאצים, אלא יהודים, דתיים, משיחיים. ישראלים עם מפלגות בממשלה ובכנסת, עם רשתות חינוך, עם אוניברסיטה, עם ישיבות מפוארות. יש להם רבנים ומנהיגים ויש להם אלוהים משלהם ואמת בלעדית. מי שהמציא פעם את הביטוי "סרטן בגוף האומה" צדק במחלה אבל טעה באבחון המיקום שלה. הצרה הצרורה היא שאנחנו נלחמים על פינויים של יהודים אלה מהשטחים הכבושים והחזרתם לתוך ישראל, לתוך חיינו המוטרפים. האם אין דרך שלישית, חייבת להיות. ישעיהו לייבוביץ' חשב שבסופו של דבר נצטרך להכניע אותם במלחמה של ממש. לא יודע, לא חסיד של מלחמות.

מתרחב המאבק נגד החומה שבת הפגנה גדולה בא-ראם יומיים לפני הדיון המכריע בבית-המשפט העליון
יומיים לפני הדיון המכריע בבית-המשפט העליון על החומה הנבנית בא-ראם, עומדים תושבי א-ראם לקיים הפגנת-ענק פלסטינית-ישראלית בלתי-אלימה. בהפגנה ישתתפו גם תושבי השכונות האחרות באזור ירושלים שהחומה מאיימת עליהן. ראש העיר, סירחאן סליימי, פנה אלינו ואל כל תנועות-השלום להשתתף בהפגנה זו.
אנו קוראים לכל פעילי הגוש ותומכיו להשתתף בהפגנה, שתתקיים בשבת, 26 ביוני, בשעה 3.00 אחה"צ, במרכז א-ראם. משתתפת גם תנועת-תעאיוש ואחרים.
הסעה מתל-אביב: 13.00, תחנת הרכבת ארלוזורוב (מסוף אל-על). מירושלים: 14.00 מגן-הפעמון.
כדי להקל על אירגון ההסעה, אנא הודיעו על השתתפותכם בהקדם האפשרי - ולא יאוחר מיום רביעי - למשיבון הגוש, 03-5221732, ומסרו שם, מס' הטלפון שלכם ומיספר הבאים אתך.
פרטים נוספים יבואו.
רקע: צפונית לנווה יעקוב ישנן שתי שכונות: א-רם ודאחיית אל-בריד. מול שכונות אלו, ממערב,ממוקמת בית חנינא. במשך השנים הפכו שלושת השכונות ליחידה אורבנית אחת עם בתי ספר, שירותי בריאות ושירותי מסחר משותפים. לאורך הכביש הסואן העובר ביניהן, כביש ירושלים - רמאללה, קמו בתי מסחר רבים והאזור כולו היה תוסס ומלא חיים. לא עוד. ממשלת ישראל בונה חומה לאורך הכביש, חומה של כ- 5 מטר גובה. החומה תפריד בין א-רם ודאחיית אל-בריד מצד אחד לבין בית חנינא מצד שני. כ- 60,000 תושבים יש בא-רם ודאחיית אל-בריד, מהם כ- 60 אחוזים בעלי תעודות זהות ירושלמיות. תושבים אלה ינותקו מירושלים - החולים ינותקו מבתי החולים, הילדים ינותקו מבתי הספר והמבוגרים ינותקו מפרנסתם. בג"ץ דחה את העתירה שהגישו התושבים והרשה לצבא להמשיך בבניית התשתית לרבות קילוף הכבישים ויצירת מכשולים. הדחפורים כבר החריבו את הכביש הראשי ירושלים- רמאללה ששירת מאות אלפי אנשים כל יום. רק את החומה עצמה אסור עדיין להקים עד לדיון בבג"ץ ב- 28.6.04.

לכל החברים והחברות, המפגש הקרוב של "מדרש קשת" יערך מחר 24 ביוני 2004 בשעה 19:30 במשרדי הקשת, רח' מאפו 20 תל-אביב המפגש בהנחיית אופיר עבו (מלמד מדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת תל-אביב) בנושא "המזרחיות הדמוקרטית". המפגש יעסוק בזהות מזרחית על ביטויה השונים בחיים החברתיים והפוליטיים בישראל. נעסוק בשאלות: מהי תודעה מזרחית? האם אנשים ונשים בעלי תודעה מזרחית תופשים באופן שונה את המציאות הישראלית, המזרח-תיכונית והגלובלית? כיצד תפישה זו באה לידי ביטוי במסגרת המאבק החברתי והפוליטי של המזרחים בישראל? האם לזהות זו יש קווי חיבור עם זהויות אחרות אותן אנו עוטים בחברה הישראלית? מהו הקשר בין מזרחיות לדמוקרטיה? המפגש הבא ב-8 ביולי באותו מקום וובאותה שעה, בהנחיית פרופ' יוסי יונה, יעסוק בנושא: "רב-תרבותיות: בין הכרה לשוויון". נא להפיץ

יונת רחוקים ? מופע נדיר ומיוחד 22.6.04 המופע יתקיים ביום ה' 24/06/04 "ענבל" בשעה 20:30 "התקליט שלפניכם הוא הקלטה חיה של המופע יונת רחוקים. מופע מוזיקלי מיוחד שהינו פרי של מסע רוחני הנע בתוך ערוץ זכרון חי. מופע שהוא מסע לתוך מוזיקה יהודית ליטורגית, מיסטית, ואקסטטית מעירק, המשובצת באלמנטים טורקיים וסורים ומכילה מקבילות למוזירה הסופית המוסלמית. זהו נסיון לפדות מגלות הקול מרחב מוזיקלי רוחני אשר בחלקו אבוד ובחלקו קיים אך עלום, של העולם הדתי המיסטי שהיה נטוע בעולם היהודי-ערבי ולהשמיע מחדש את קולם של הליטורגיקה והפיוט שלא דרך התיוג השגור ומתוך המרחב המלא והמקורי של המזרח: "אל שארק". כך שמענו וכך קיבלנו את המוזיקה הזאת: הדורה, נפלאה, מסתלסלת, מלאת געגועים ודביקות, חולקת כבוד לדומיה ונסחפת ברגעים של שכרון ושמחה. מבחינתי זוהי נקודת צומת של השתלבות העולם הפנימי וירושת החלום והמוזיקה שעברה במשפחתנו, משפחת המקובל הרב יהודה פתיה ז"ל, אותה קיבלנו בצינורות פנימיים מסבנו החכם שאול פתיה ז"ל, עם פיתוח הכלים המחקריים והתובנות מתחום חקר המוזיקה, הקבלה וביקורת התרבות. מתוך צומת זו ביקשתי את הדרכים שיובילו להחייאת המרחב התרבותי והמוזיקלי של עבר שהתמוטט כמעשה של זכרון שיש בו קריאת הווה וקריאה אל ההוה". כך כותבת המשוררת פרופ' חביבה פדיה, עורכת ומנחת המופע, על גב הדיסק של המופע יונת רחוקים, הפקה יחידה במינה של בני משפחת פתיה בליווי אנסמבל היונה. המופע חושף עולם פיוטי ומוזיקלי המשאיר מאזין ישראלי קשוב פעור פה מעצמת האיכות ומגודל החסך. פעור פה וחסר מילים: קשה לכתוב על המופע ועל הדיסק באוצר המילים של העברית הישראלית הדלה (ובשל כך דברה של פדיה מובא במלואו(.

לאחר צפייה בסרט "טרוייה" שהוא עיבוד של ה"איליאידה" של הומרוס לתסריט הוליוודי, ישנן כמה נקודות שחשוב לי להעיר. הנקודות הללו משקפות חלק מהמזון הערכי שמייצא עולם הקולנוע האמריקאי-האירופצנטרי לעולם כולו. לפני שאציין נקודות אלו, אני רוצה לספר יותר על המיתוס הידוע ליציאת צבאות יוון למלחמת אתונה, שסימל את שאלת הערכים הכרוכה בנושא ומתוך כך לשאול מהם הערכים שהודגשו בסרט.

להודות על האמת ? אני לא בטוח שאני מתמודד נכון עם הסיפור הזה של התגובות המתסכלות האלה, כלומר, התמודדות שהיא מעבר לויכוח על נבערות ותודעה, על בורות וידיעה, על דעה ועובדה. הרבה מעבר לכך ניצבת השאלה שלנו (תרשו לי) ? שאלת האמת של המקום הזה. לא ההיבט האישי של התגובות מעסיק אותי, כמו אלה שמזכירים לי כמה מיליונים עשיתי מפעילות המאבק, או אלה שמטילים ספק במהימנות ההשכלה הפורמלית שלי, ובאמת מה זה חשוב בכלל. כל אלה הבלים. הייאוש הוא הרבה יותר גדול והוא לא רק אישי: כמה עוד דרך של עבודת תודעה יש לנו לעשות, אם אנחנו בכלל מסוגלים או רוצים לעשות אותה, כי לפעמים נדמה שכבר עברנו אותה שוב ושוב במעגלים אינסופיים.

כאקט של סולידריות אנו מעוניינים לכסות את ההוצאות המשפטיות של טלי פחימה - ובמיוחד דחוף לאסוף את סכום 5,000 השקלים הנחוצים לשחרורה בערבות. אנו פונים אליך לתרום כמיטב יכולתך לצורך זה. לפרטים נוספים: לין 052-4502694; קשר להתרמה באזור חיפה והצפון: איריס בר 054-4420806. nur@netvision.net.il

טלי פחימה, כבר כתבו בכל העיתונים, פעילת שלום צעירה נעצרה בג'נין על-ידי השב"כ ולאחר כשבוע שוחררה למעצר בית. השב"כ עצמו לא יודע עדיין במה להאשים את טלי פחימה, צעירה מזרחית מקרית-גת, שהגיעה לג'נין כדי לחדש את פעילותו של "בית הילד", מפעלה של ארנה מר, כפי שהתוודענו אליו בסרט "הילדים של ארנה". העניין המרתק אצל טלי פחימה הוא אומץ הלב הנדיר ? היא החליטה לפעול על דעת עצמה, מתוך לימוד עצמי והכרות עם מצבם של הפלסטינים בכלל ושל ילדי ג'נין בפרט, ללא קשר עם שום ארגון או תנועה, מלבד שיתוך פעולה עם המורה היפואי יוסף עספור.